מחלת כליות היא סיבוך כרוני ומזיק של סוכרת מסוג 2. האפידמילוגיה וההיסטוריה הקלינית של מחלת הכליות השתנתה במהלך שלושת העשורים האחרונים, בעיקר כתוצאה מאבחון מוקדם יותר של הסוכרת וטיפול אופטימלי אשר מצליח להביא לאיזון רמות הגלוקוז ויתר לחץ הדם.
אך למרות ההישגים שהושגו בטיפול בסוכרת ובאיזון רמות הגלוקוז בדם, הסיכון למחלת כליות בקרב חולי סוכרת נשארה גבוהה. מחלת כליות כרונית על רקע סוכרת (DKD) היא הגורם העיקרי למחלת כליות סופנית בכל העולם. היפרגליקמיה ויתר לחץ דם הם גורמי הסיכון העיקריים להתפתחות מחלת כליות ולהתקדמותה.
מחלת הכליות עלולה להיות דומה מאד במאפייניה לטרשת עורקים, כאשר חלקיקי HDL עשויים להגן על התהליך עקב תכונות נוגדות חמצון ואנטי דלקתיים. תפקיד ה- HDL אינו מוגבל אך ורק לריכוזי הדם, אלא תלוי בתכונות האיכותיות של חלקיקי ה- HDL השונים. תכונות אלו של חלקיקי HDL נראות מופחתות בקרב חולי סוכרת, כך שהם קשורים עם רמות גבוהות יותר של סמנים דלקתיים, אשר עלולות לתרום לסיכון מוגבר למחלות לב וכלי דם שנצפו בקרב חולי סוכרת.
תוצאות מחקרים קודמים
מחקרים שנעשו לאחרונה הראו כי הצטברות שומנים בדם עלולה לגרום לנזק גלומרלי לכליות, עקב אינדוקציה של סביבה חומצית ושחרור ציטוקינים וגורמי גדילה. השינויים בסינתזה, ספיגה או זרימת השומנים הם האחראיים על ההצטברות של השומנים. מחקרים אפידמיולוגיים אחרים הראו קשר בין רמות גבוהות של TG ורמות HDL למחלת כליות בניתוח פוסט-הוק של מחקרים גדולים על התערבות טיפולית בחולים סוכרתיים.
הערכה מבוקרת במחקרים נוספים הראו כי רמות נמוכות של HDL היו מנבא משמעותי ובלתי תלוי למחלה כלייתית, בעוד שלא נמצא קשר כזה למחלת הסוכרת. מספר מחקרים אפידמיולוגיים קטנים אחרים הצביעו על התפקיד של דיסליפידמיה סוכרתית בשכיחות ובהתקדמות של מחלת הכליות, אך עם תוצאות סותרות.
מחקר בינלאומי גדול של מטופלים עם סוכרת הראה לאחרונה כי רמות נמוכות של HDL ו / או רמות TG גבוהות היו קשורות עם מחלת כליות, גם לאחר שנוטרלו רמות הכולסטרול LDL וגורמי סיכון אחרים למחלות לב וכלי דם. עם זאת, תצפיות אלו צריכות להיות מאושרות במחקרים גדולים וארוכים של חולים עם סוכרת מסוג 2.
תוצאות המחקר העדכני
הניסוי הנוכחי נעשה במתכונת של ניסוי רטרוספקטיבי. קבוצת המחקר במחקר האחרון שנעשה בנושא זה, כללה מעל 15,000 נבדקים ללא DKD בתחילת המחקר. 32% מהם פיתחו מחלת כליות לאחר 4 שנות מעקב. במהלך תקופת המעקב החציונית (5 שנים) – 32% מהמשתתפים פיתחו מחלה חדשה או מחריפה של כלי דם ושליש מהמשתתפים (28%) חוו אירוע כליות.
בהתאם לתוצאות המחקר הקודם נמצא כי אלבומינוריה הייתה האירוע השכיח ביותר שנצפה במהלך 4 שנות המעקב; כך ש- 23.2% מהנבדקים במחקר פיתחו אלבומינוריה, 19% פיתחו ערכי eGFR נמוכים, ו -4% פיתחו מחלת כליות. הסיכון המתואם לפתח אירוע כלייתי אשר קשור לרמות HDL נמוכות או רמות TG גבוהות יותר היה בין 19% ל -44%.
ל
מרות שהסיכון הקשור ל- TG גבוהים ו- HDL נמוך לא ניתן להשוואה ישירה, ומאחר שכל הניתוחים הצביעו על ערך פרוגנוסטי עצמאי של שני הפרמטרים, הנתונים גם מצביעים על כך שרמות HDL נמוכות יותר קשורות במידה רבה יותר לסיכון למחלת כליות כאשר קיימת אלבומינוריה. ההנחה היא כי ריכוז של TG ≥ 150 mg / dL הגביר את הסיכון לאלבומיאנוריה ב -19% ולפיתוח eGFR נמוך או אלבומינוריה ב -35%, בעוד שרמת HDL נמוכה העלתה את הסיכון לאלבומינוריה ב 24%.
